<h1>הרוקח סימנים ר"פ—רפ"א</h1>
<h2>דף ט.</h2>
במנהגים של רבי שלמה מצאתי הוקשו מצה לפסח בפ' בתרא דפסחים צלי אש ומצות מה עשיית פסח מז' ומחצה אף עשיית המצה כן ואכילת מצה הוקש לאכילת פסח דאמר רבא אכל מצה ולא חרוסת לר' אליעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו. ואסור לאכול מצה בערב הפסח דכתיב בערב תאכלו מצות. מנהג לאפות בע"פ ממנחה גדולה ואילך אע"ג דבירושלמי מצה ישנה בפלוגתא דבית שמאי ובית הילל היא וכן בתוספתא מכשרת מצה ישנה, מיהו המנהג כתקרובת הפסח דהיינו מז' ולמעלה כדאיתא בריש תמיד נשחט (דף נ"ח). מצוה לאפות ג' מצות בלילה ראשונה ובלילה שנייה של פסח יאפה ג' מצות חביבה מצוה בשעתה, ועוד אם היה אופה בערב הפסח ו' מצות פעמים יהיה לילה ראשונה במוצאי שבת ויאפה ו' מצות הרי אופה מיום טוב לחבירו דדכותיה אמרי יום הנף כולו אסור במנחות (דף ס"ח) ובראש השנה (דף ל'), ואעפ"כ אם היה אופה אותן מערב שבת היה יוצא דלא גרע ממצה ישנה מיהו יותר טוב שיאפה בליל שנייה שתהיה חמה דדמי להא דאמרינן במנחות בשילהי פרק התכלת דאמר רב נחמן תופיני מנחת פיתים תאפינה נאה אי אפי לה מאתמול מיכשרה. כל אדם חייב לתקן בעצמו המצות דאמר במכילתא ומשארותם צרורות בשמלותם ר' נתן אומר וכי לא היה שם בהמה אלא שהיו ישראל מחבבין את המצות. וילכו ויעשו בני ישראל ליתן שכר להליכה ולעשייה. וטוב הוא ללמד ולומר לכל אדם לכל מי שיגיע מצות שלי הרי הם לו במתנה כדאמרי' בפ' לולב וערבה (מ"ב ע"ב) כל מי שיגיע לולבי לידו הרי הוא לו במתנה. ירושלמי מצה גזולה פסולה [עיי' ברא"ש פ' כ"ש כי שם הוא פלוגתא דאמוראי]. בכ"ש (ל"ח ע"א) ובלולב הגזול (ל"ה ע"א) דייק לא כתיב מצתכם. לאחר אפיית המצות יזהר שלא יקבלם בכלי או במפה שיש בה קמח פן תדבק הקמח במצה ואם יתננה במים יתחמץ הקמח.
